פסק-דין בתיק ה"פ 64-08

            מבוא

1.         הגב' ג'מילה אסמעיל (להלן: "המבקשת") הגישה תובענה למתן סעד הצהרתי, מכוח העילה הנקובה בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת הסדר זכויות במקרקעין"), לפיו הינה הבעלים של 19 חלקות מקרקעין שהיו בבעלות המנוח, שיח אסמעיל יאסין עבאס ז"ל (להלן: "המנוח"), בכפר נחף, כפי שפורטו בתובענה, ואשר נרשמו, לטענתה, על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים שלא כדין.

2.         במסגרת כתב תשובה, שהגישו מדינת ישראל-לשכת הסדר מקרקעין, מדינת ישראל-רשות הפיתוח ומדינת ישראל-אפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "המשיבים"), העלו המשיבים טענות לעניין דחיית התביעה על הסף, בין היתר מחמת התיישנות ושיהוי.

3.         בהחלטתו של כב' השופט י. עמית מיום 23/06/09 נקבע, כי טענת המשיבים לעניין דחיית התביעה על הסף תיבחן תחילה, תוך שניתנה למבקשת האפשרות לצרף מסמכים נוספים על פני אלה שצורפו לראיותיה וכן להעלות טענותיה לעניין הבקשה. כן ניתנה למשיבים הזכות להגיש תשובתם לתגובת המבקשת.

            בהתאם להחלטת כב' השופט י. עמית, הוגש ביום 17/06/09 תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשת חתום וערוך על ידי נכדה, מר עלי אלדין אסמעיל, וכן הוגשה ביום 18/11/09 השלמת טיעון מטעם המבקשת, בהתייחס לטענות המקדמיות שהועלו על ידי המשיבים. ביום 21/04/10 הגישו המשיבים השלמת טיעון מטעמם, המפרטת את הטעמים בעטיים יש לדחות את תובענת המבקשת על הסף, מחמת התיישנות ושיהוי.

4.         לאחר שהתיק הועבר לטיפולי והוגשה תשובת המשיבים, ניתנה על ידי ביום 03/05/10 החלטה, לפיה ראוי כי הטענה שהועלתה על ידי המבקשת, לעניין המועד בו נודעו למבקשת העובדות המהוות את עילת התביעה והאמצעים שננקטו על ידה, אם בכלל, לבירור זכויותיה, תתברר בראיות ולא תוכרע בשלב מקדמי. לפיכך, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 05/07/10 לבירור הסוגיה העובדתית שנטענה על ידי המבקשת ואשר נסמכה, עד אותו מועד, בעיקרה על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

5.         לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 05/07/10, הגישה המבקשת תצהיר ערוך וחתום על ידה ביום 28/06/10, וכן תצהיר עדות נוסף שנערך על ידי נכדה של המבקשת, מר עלי אלדין אסמעיל, לעניין טענת ההתיישנות בלבד. בתצהירו של מר עלי אלדין אסמעיל נטען, כי לאור גילה של המבקשת והיותה ילידת שנת 1918 ואי יכולתה של המבקשת לקרוא ולכתוב ולהתייצב בבית המשפט, ניתן התצהיר על ידי נכדה "בתור מי שמטפל היום בענייניה". לתצהיר המבקשת ולתצהירו של מר עלי אלדין אסמעיל צורף תיעוד רפואי של המבקשת, לפיו סובלת המבקשת מסכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב, וכן כי המבקשת עברה שבץ מוחי C.V.A בשנת 2004 וסובלת מחוסר בוויטמין 12B.

6.         בתאריך 05/07/10 נחקר מר עלי אלדין אסמעיל על תצהירו. בתום ישיבת ההוכחות טען ב"כ המבקשת, כי המבקשת עומדת על תצהירה והוא מבקש ארכה בת 7 ימים, על מנת לבדוק יכולתה של המבקשת להתייצב לדיון בבית משפט ו/או להיחקר בביתה.

7.         לאור הודעת ב"כ המבקשת, כי המבקשת אינה מסוגלת להתייצב לדיון בבית משפט, ולאור גילה והתיעוד הרפואי שצורף לתצהירים ולבקשה לשמיעת עדותה בביתה, נחקרה המבקשת ביום 05/01/11 בביתה ועדותה תורגמה באמצעות מתורגמן.

8.         משהוגשו סיכומי הצדדים, נותר אפוא להכריע בסוגיית ההתיישנות והשיהוי שהועלתה על ידי המשיבים.

            הסוגיה הדרושה הכרעה

9.         המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלה, האם קמה למשיבים טענת התיישנות מכוח סעיף 5 לחוק ההתיישנות, הואיל וחלפו למעלה מ-45 שנה ממועד רישום החלקות והסדרת זכויות הקניין ועד להגשת התובענה, או שמא עומדים למבקשת הסייגים לתחולת תקופת ההתיישנות הקבועים בסעיף 7 ו-8 לחוק ההתיישנות ועלה בידי המבקשת להראות, כי נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התובענה, באופן שדוחה את מרוץ ההתיישנות עד למועד בו נודעו לה עובדות אלה.

            דיון

10.        בתובענה שהוגשה על ידי המבקשת, ילידת 1918, נטען, כי הינה היורשת היחידה של המנוח מכפר נחף, אשר הלך לעולמו ביום 22/01/1951, וזאת על פי צו ירושה מיום 21/05/07.

            לטענתה, פעלו המשיבים במסגרת הליכי הסדר, שהסתיימו בשנים 1959-1962, ורשמו את כל חלקות המקרקעין שהיו בבעלות המנוח על שם האפוטרופוס הכללי על נכסי נפקדים, בטענה כי מקרקעין אלו היו בבעלותו של מר חוסיין עבאס, שהינו נפקד, ובכך רשמו את כל נכסי המקרקעין של המנוח על שם האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים ולא על שם המנוח.

            לטענת המבקשת, היא בעלת הזכויות של המנוח מכוח הירושה, ונודע לה על הזכויות אך בסמוך להגשת התובענה, שכן לא הייתה מודעת לתביעות שהוגשו במסגרת הליכי ההסדר, לא הייתה מודעת לעובדה שהיא היורשת של המנוח, לא יכלה לזהות את רכושו של המנוח וכן לא הייתה מודעת למרמה ולחוסר תום לבו של האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים בהליכי ההסדר, אשר רשם, כאמור, את רכושו של המנוח על שם האפוטרופוס, בידיעה ברורה שאין המדובר בנכס של נפקד ובהיותו מודע לעובדה שהמנוח לא הותיר אחריו ילדים שיתבעו את זכויות המנוח.

            להשלמת התמונה טענה המבקשת, כי המנוח, אשר נפטר כאמור בשנת 1951, לא השאיר ילדים והייתה לו אחות אחת בלבד, ששמה היה מרים יאסין, שנפטרה בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, וזו הותירה בת אחת, שהינה המבקשת.

11.        אין חולק, כי המקרקעין נשוא התובענה הוסדרו בשנים 1956-1962. רישומן של מרבית החלקות, 4 במספר, הושלם בשנת 1959, למעט חלקה 63 בגוש 19118, שהקנייתה נעשתה ביום 05/04/1962. עוד יצוין, כי רק 5 מתוך 19 החלקות הנזכרות בתובענה נרשמו על שם המשיבה 2, שכן יתר החלקות נשוא התובענה מצויות בבעלות פרטית ובעליהן לא צורפו לתובענה.

12.        המבקשת תמכה את התובענה בתצהירו של נכדה, מר עלי אלדין אסמעיל, הטוען כי הינו נותן תצהיר זה במקום המבקשת וכמי שמטפל בענייניה, בשל גילה ובשל קשייה להופיע בבית המשפט. באשר לטענות ההתיישנות, נטען על ידי המצהיר, מר עלי אלדין אסמעיל, בתצהירו וכן בתצהיר נוסף שהגישה המבקשת בעצמה, כי המבקשת לא הכירה את שושלת משפחתה ולא ידעה שהינה יורשת של המנוח עד להוצאת צו הירושה. כן נטען על ידי המבקשת, כי המדינה נמנעה במכוון מלברר את זהות היורשים, וכי המבקשת לא הייתה מודעת לתביעות שנעשו, לא הייתה מודעת לעובדה שהינה היורשת של המנוח, וגם לא יכלה לדעת ולא ידעה לזהות את רכוש המנוח. עוד נטען בתצהירים, כי המבקשת לא ידעה ולא יכלה לדעת על "הטעות" ברישום רכוש המנוח על שם האפוטרופוס, כאשר המנוח נפטר בשנת 1951 והוא לא יכול היה להגיש תביעות להסדר שהחל אחרי פטירתו. מכאן, ומשהמבקשת טוענת כי העובדות נתגלו לה רק לאחרונה, עותרת המבקשת גם להארכת המועד להגשת תביעתה לתיקון הרישום, לביטול רישום האפוטרופוס כבעלים של החלקות, ולאכיפת רישום זכויות המנוח על שמה היא, בתור היורשת היחידה שלו.